<h1>שבלי הלקט דין אם מותר לעשות מיתוק לחולה סימן י'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
שאלתי אני צדקיה ב"ר אברהם הרופא ינע"ם מלפני הרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו. ילמדנו רבינו, לפי שפעמים ישראל יחלה על ידי כשפים או על ידי שדים, ומאריך בחוליו והולך ומתנוונה, שאינו מת ואינו חי, ויש בנשים שיודעות ללחוש ע"י מיתוק שעושין מדבש וחלב, או על ידי סיכה ועישון, מהו לעשות כן על ידי גוים, ואם יש להתיר כלל מטעם פיקוח נפש. ובדברי ר' יוסף קרא זצ"ל פירש בענין מיכל בת שאול, אותם תרפים לא היו לשם אמנה, ושמא תאמר נשאלין היו בהם, שנאמר, כי התרפים דברו און, שמא כדי להציל נפש דוד היתה נשאלת בהם, משום פקוח נפש, כי יש להבין שהיו מסתירין ממנה עצת רע כדי שלא תגלה את אזן דוד בעלה. או נאמר שהוא אסור לפי שנא' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני וגומר, ופירוש רבינו שלמה זצ"ל בסנהדרין [ס"ה ע"א], וחובר, שמחבר אליו השד שיעלה לו המת והוא בסקילה, אבל אם מחברו לעשות שאר חפציו הוא בלאו. ועוד שהוא נראה כמקטר לשד, ובכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, ועל כיוצא בזה נאמר העורכים לגד שלחן. והשיב לי, לוחש לחישות על ידי מיתוק חלב ודבש או סיכה ועישון, אם הוא כדי להביא השד לעשות חפצו, לפירוש רבנו שלמה זצ"ל ודאי אסור כאשר כתבת, וברייתא דפרק חלק [סנהדרין ק"א ע"א], אין שואלין בשדים בשבת, דמשמע, הא בחול שרי, ואפילו לר' יוסי דפליג ואסר אף בחול, לא אמר אלא משום סכנה. יש לפרש, דהתם מיירי בשאלה בעלמא ששואל לדעת עבר או עתיד, אבל מביאו בתחבולה כדי לעשות מעשה אסור, דהיינו חובר חבר. ואפילו בשאלה בעלמא, איכא מאן דאסר בפרק ערבי פסחים [קי"ג ע"ב], אמר רב יוסף איש הוצל, מניין שאין שואלין בכלדיים שנאמר, תמים תהיה, ואין כלדיים בעלי אוב כדפירש רבנו שלמה התם, דהא קרא בהדיא כתיב, אל תפנו אל האובות, אלא כמו שפירש בערוך חוזים בכוכבים, וכן משמע בספרי דתניא, מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה, וגורלות וכוכבים קרובי ענין המה. ואם השאלה אסורה בכלדיים, כל שכן בשדים. ומעשה דעכן שאמר לו הקב"ה ליהושע לך והטל גורלות, וכן ארץ ישראל שנתחלקה בגורל לא תקשה מההיא דספרי, דעל פי הדבור שאני. ושמואל נמי דבדיק בסיפרא בפרק גיד הנשה לא תקשי, דההוא לאו גורל הוא.
